לא על הנייר לבדו
יש לי וידוי.. אני נורא אוהבת מוצרי נייר!
זה יכול להיות בדמוי של מחברת בכריכה מיוחדת, ניירות עטיפה, קופסאות בצורות שונות, סרטי מתנה, מדבקות, ומה לא בעצם.. יש לי אוסף פרטי מכובד שהצטבר לאורך השנים ובו כל מיני וריאציות של הנ"ל שאני מלקטת היכן שרק ניתן. כשאני נכנסת לחנות המתמחה בדברי נייר אני מתרגשת כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים!
אני מודה שהקונפליקט הוא גדול: מצד אחד אני לא רוצה לגעת בדברים היפים האלו, בא לי להשאיר אותם כפי שהם שלמים, מצד שני כל כמה זמן יש בי רצון עז לקחת פריטים מסוימים ובעזרתם לייצר עיצובים חדשים ומרתקים עוד יותר.
ב-2012 נסענו בן זוגי, גיל ואני לטיול גדוש בעיצוב, אוכל טוב ואוירה קסומה בברצלונה. באחד הימים אותם הקדשנו לסיור במוזיאוני אומנות/עיצוב, בחרנו ללכת למוזיאון לאמנות מודרנית שתכנן האדריכל האמריקאי ריצ'ארד מאייר. בכניסה למוזיאון התגלה לו שוק אמנים קטן, אך מכובד. מיותר לציין שלאורך כל הסיור במוזיאון (שהיה מרתק לכשעצמו..) כל מה שחשבתי עליו הוא על השוק הצבעוני והמסקרן שנגלה אלינו ורק רציתי להגיע אליו כבר.
וידוי נוסף: אני מתה על שווקים בחו"ל, הם מלאי צבעוניות, תוססים וטומנים בחובם הרבה פינות חמד קסומות. שווקים זה הדבר שיכול להקפיץ כל טיול בחו"ל, עבורי, בטח ובטח שהם נקרים בדרכי ולא הגעתי אליהם בכוונת תחילה.
מהטיול מהשוק יצאתי עם שרשרת גאומטרית מקסימה של מעצבת תכשיטים מקומית (מופיעה בתמונה למעלה, לצד מבט על של השוק המדובר), אך הרווח העיקרי של השוק מבחינתי היה דווקא סיומו וממש במקרה..
בסופו של השוק היתה ממוקמת חנות מזכרות קטנה שקשורה למוזיאון ובכניסה אליה תפס את תשומת ליבי שולחן קטן ונטוש שעליו היו פזורות כרזות צבעונות בסגנון רטרו. אין לי מושג אפילו מה הכרזות הללו באו לפרסם, הם כאילו פשוט עמדו שם וחיכו לי שאבוא לאסוף אותן.. ישר התחלתי ללקט, כרזה מכל צבע שהיה ובעיני רוחי ראיתי אותן כבר ממוסגרות בסלון שלי ומשלימות לי את המראה שניסיתי לייצר – וינטאג' עם טאצ' מודרני.
הדבר המצחיק היה שנראה שאף אחד לא מייחס תשומת לב לשולחן הנטוש הזה ולאחר שאני לקחתי לידי בהתלהבות את אותן כרזות החלו להגיע אנשים נוספים לאותו שולחן, כאילו גילו בו עניין חדש.
צילום: Barangapix
אני אוהבת להשתמש במסגרות בגוון שחור, כיוון שהן מדגישות בצורה הטובה ביותר את התוכן עצמו. הצבע השחור הוא נייטרלי כמעט כמו לבן או קרם, שכן אינו מפריע לעיצוב הכולל של החלל והוא מתקבל טוב על כמעט כל גוון קיר שתבחרו. המסגרות השחורות, גם אם הן בצורות שונות וממסגרות תכנים שונים, יוצרות אחידות אם הן נמצאות בחלל פתוח אחד באיזורים שונים. אם יש לכם סדרה של אימג'ים/אומנות שאותה אתם מבקשים למסגר כמכלול, חפשו מהו האימג' הדומיננטי ונסו למקם אותו קרוב למרכז וכך תשומת הלב תצא ממנו לשאר הכיוונים וייוצר איזון מסויים. דבר נוסף, אם יש כיווניות לאימג'ים, תמשיכו איתה.. בכרזות הללו: האימג' המרכזי הוא הדומיננטי בגלל הרקע הורוד שלו לעומת הרקעים של השניים האחרים, והדמות שמופיעה בה היא בפוזיציה יותר ממורכזת בעוד השתיים האחרות הן נוטות ימינה ובניגוד לשתיים האחרות אין לה מסגרת לכן בחרתי למקם אותה במרכז, לשתיים האחרות אין משמעות באיזה צד שלה הן ימוקמו.
הכרזות הצבעוניות שלי מברצלונה, השאירו בי טעם לעוד וכאשר עברנו לדירתנו החדשה, ידעתי כי מרפסת השמש הכייפית שלנו היא הבאה בתור שתזכה לקיר שעליו יהיו כרזות עם סיפור מאחוריהן.
אז בדומה לכרזות שבסלון, גם כאן הכל התחיל בדירתנו הקודמת ועבר איתנו לדירה הנוכחית שלנו, אך בשונה מהן, לכרזות שבמרפסת לא היה מקום של כבוד בדירה הקודמת ואילו בדירה זו, הם היוו את הגורם סביבו עיצבתי את החלל ועליו עוד ארחיב בפוסט נפרד.
צילום: Barangapix
את הכרזה השמאלית בצילום, מצאתי ברחוב עם עוד כמה כרזות של מרלין מונרו. הכרזה הינה בשחור-לבן ומתארת שגרה יומיומית (בשנות ה-20 לערך), של אדם שעצר ברחוב, בדרכו לעבודה אצל מצחצח הנעליים. אליה החלטתי לשדך בד במקרה הזה, שעליו מודפס skyline (קו רקיע) של עיר מודרנית כלשהיא. קו הרקיע הלבן על רקע הבד בגוון תכלת מיושן, בשילוב עם הכרזה בשחור-לבן יצר לי סט מסגרות מושלם כרקע לפינת האוכל שלנו. את המראה של פינת האוכל שביקשתי לייצר, בצורה, בחומרים ובכסאות הנלווים ראיתי בד ובד עם סט המסגרות הללו ברקע ובמיקום הזה בחלל.
לעניות דעתי, This is the best seat in the house.
בתמונה שלמעלה ישנה קומפוזיציה שיצרתי מכרזות שאספתי בחו"ל וכרטיסי ביקור וכו' שמספקים לי השראה. הקומפוזיציה היא תלת מימדית כיוון שהיא תלויה על אטבי עץ מדליקים שמתחברים לקיר בעומקים שונים והיא ממוקמת לצד פינת העבודה שלי. צילום: Barangapix